החלטה בתיק רע"א 39502-12-11

1.                 לפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג), שניתנו בשתי בקשות רשות ערעור (רע"צ 13448-08-11 ורע"צ         37958-08-11), שהדיון בהן אוחד על-ידי בית משפט קמא. עניינן של בקשות רשות הערעור שהוגשו לבית משפט קמא היה החלטות שניתנו על-ידי ראש לשכת ההוצאה לפעול בירושלים בימים 24.7.2011 ו-1.8.2011 (נספחים ז' ו-ח'). ההחלטות ניתנו בסוגיית אופן החישוב של חוב פסוק בו לכאורה חבה המשיבה למבקש. 

2.                 לאחר עיון בחומר שלפניי, מסקנתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. יסוד ראשון למסקנתי זו הוא, שעל פניו המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור שלפניי באיחור, ובלא שנתבקשה הארכת המועד. בקשת רשות הערעור שלפניי הוגשה ביום 21.12.2011. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, שרשות הערעור המבוקשת היא על החלטות של בית משפט קמא מן הימים 22.11.2011 ו-8.12.2011. אם זה אכן היה מצב הדברים, מדובר היה בבקשות רשות ערעור שהוגשו בתוך מסגרת שלושים הימים הקבועה בתקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. אלא שעיון בבקשת רשות הערעור שלפניי, מעלה שבפועל ולמעשה מבוקש לערער על החלטתו של בית משפט קמא מיום 2.10.2011 (ומשלא נטען אחרת, יש להניח כי ההחלטה הומצאה לבא כוח המבקש באותו היום או סמוך לכך).

3.                 בהחלטות שלכאורה לגביהן הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי - מן הימים 22.11.2011 ו-8.12.2011 - בית משפט קמא הבהיר, בעקבות בקשות שונות שהגיש המבקש, כי הוא "סיים את מלאכתו" עוד ביום 2.10.2011 וכי "העניין הוחזר לרשמת ההוצל"פ... ובכך הסתיים ההליך". מכלול טענותיו של המבקש בבקשת רשות הערעור שלפניי, לפיהן בית משפט קמא לא הכריע במספר ענייניים שנטענו לפניו, תוקפות למעשה את ההחלטה מיום 2.10.2011, שלאחריה, כפי שהבהיר בית משפט קמא, הסתיימו ההליכים. המועד לתקיפת החלטתו של בית משפט קמא מיום 2.10.2011 הוחמץ אפוא, ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד המגלה "טעם מיוחד", דין הבקשה שלפניי להידחות מטעם זה של איחור בהגשתה.  

4.                 יסוד שני למסקנתי שיש לדחות את הבקשה הוא, שגם לגופו של עניין אין עילה להיעתר לבקשת רשות הערעור שלפניי. בהחלטתו מיום 8.12.2011, ציין בית משפט קמא שהעניין הוחזר לרשמת ההוצאה לפועל, וכי "יש לצפות שכב' רשמת ההוצל"פ תקבע מועד לדיון בו יטען כל אחד מן הצדדים, אם רצונו בכך, מה הייתה כוונת הצבירה וכב' הרשמת תחליט לפי הטיעונים שתישמע". כלומר, טענותיו של המבקש בכל הנוגע לשאלת האופן שבו יש לחשב את "הפיצוי" היומי בשיעור מחצית האחוז: האם רק על הקרן או שמא גם על ההוצאות שנפסקו; והאם יש לערוך את החישוב באופן מצטבר על בסיס יומי ("ריבית-דריבית" יומית) אם לאו - צפויים להיות מוכרעים על-ידי ראש ההוצאה לפעול במועד העתיד לבוא. מבקשת רשות הערעור אף עולה, שגם המבקש סבור שבעניין זה הבקשה מוקדמת ויש להמתין להכרעת ראש ההוצאה לפועל (סעיף 40 לבקשת רשות הערעור שלפניי). אכן, במצב דברים זה אין מקום ליתן רשות ערעור בעניינים אלו.

5.                 גם בכל הנוגע לטענות נוספות שבית משפט קמא לא התייחס אליהן כביכול בהחלטתו, כך לפי הנטען בבקשת רשות הערעור שלפניי, אין מקום ליתן רשות ערעור. כך הדבר, משעה שעיון בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט קמא ברע"צ 37958-08-11 מעלה לכאורה, שאותן טענות כלל לא נטענו לפני בית משפט קמא. אשר לטענה שעניינה הפחתת סך של 8,710 ש"ח (סעיף 38 לבקשת רשות הערעור לפניי) - לא מצאתי לה אזכור בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט קמא. אשר למועד שממנו יש לשערך את הסכומים - אם מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל או מן התאריך שנקבע בפסק הדין (סעיף 39 לבקשת רשות הערעור לפניי) - בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית משפט קמא נטען כי ניתן לערוך את החישוב באחת משתי הדרכים (סעיף 47 לבקשה ברע"צ 37958-08-11).

6.                 לא נעלמה מעיניי הטענה לפיה ראש ההוצאה לפועל לא הייתה מוסמכת לשנות החלטה קודמת שניתנה על-ידה ביום 19.7.2011, בהחלטה מיום25.7.2011 ו"לאחר בירור עם הגזברות"; טענה שלטענת המבקש בית משפט קמא לא התייחס גם אליה בהחלטתו. אלא שאיני סבור שטענה זו - שאף היא נטענת באיחור כאמור - מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. מכל מקום, המבקש לא ייחס לטענה זו משמעות רבה (חלקה האחרון של פסקה 13 לבקשת רשות הערעור שלפניי); וממילא הוא יוכל לשוב ולחזור על טענה זו בדיון שצפוי להתקיים ממילא לפני ראש ההוצאה לפועל.

7.                 אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ו'  באדר תשע"ב, 29 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: